נח נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק-דין

1.לפניי תביעה כספית נזיקית על סך 5,239 ₪ במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום 31.7.13 שהתרחשה בצומת היציאה מדרך "בגין" לשכונת בית וגן בירושלים. התובע הינו הבעלים של רכב מונית מסוג מרצדס 200-C מ.ר. 91-259-25 (להלן: "רכב התובע"). הנתבע 2 הינו הנהג בזמנים הרלוונטיים לתביעה ברכב מ.ר. 74-683-62 המבוטח אצל הנתבעת 1 , בין היתר, בגין נזקים לצד שלישי (להלן: "רכב הנתבעים").

2.אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, בעת התחלת נסיעה בצומת מרומזר בנתיב אמצעי מתוך שני נתיבים שכיוונם צפונה להמשך דרך "בגין", רכב הנתבעים שנסע בנתיב הימני סטה מנתיב נסיעתו לכיוון נסיעת רכב התובע ופגע בו.

3.אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה, רכב הנתבעים עמד בנתיב הימני ביותר בצייתו למופע אור אדום שהופיע בכיוון נסיעתו כאשר רכב התובע עמד בנתיב האמצעי באותו כיוון. עת התחלף מופע האורות לאור ירוק נסע רכב הנתבעים בנתיבו כאשר לפתע רכב התובע סטה מנתיבו ופגע עם חלקו הימני קדמי בחלקו השמאלי אחורי של רכבם.

4.ביום 11.3.14 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הנהגים בפניי והעד מטעם התובע ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין נחה דעתי, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי.

ראשית, הגם ונתגלו אי אילו דיוקים בעדותו של התובע באשר לאופן קרות התאונה הנני מעדיף את גירסתו באשר לנסיבות קרות התאונה זאת הואיל ועיקרה נתמכה בעדותו של מר יצחק עמיחי, עד אובייקטיבי שנסע אחריו ומסר תיאור נסיבות דומה וכן ובעיקר נוכח עדותו של הנתבע 2 אשר אישר את אופן קרות התאונה כפי שתואר בגירסת התובע. הנתבע 2 בעדותו למעשה סתר מינה וביה את גירסת ההגנה עד כי הביא לקריסתה המוחלטת.

על יסוד עדויות הנהגים והעד האובייקטיבי כפי שבאו לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון, כאמור, הנני קובע, כי רכב הנתבעים שעמד בנתיב הימני שנועד - על פי התימרור המצוי בדרך -לרכבים הפונים ימינה בלבד עם חילוף מופע האורות ביקש להמשיך ישר ומשכך, סטה מנתיב נסיעתו תוך שחסם את נתיב נסיעת רכב התובע.

אינני נותן אמון בעדות הנתבע 2 לכך שהתובע הסכים ליתן לו זכות קדימה הן נוכח מבחן התוצאה ובשל עדותו המהוססת והבלתי משכנעת בעניין זה כאשר הנתבע 2 הדגיש, כי הדבר היה למיטב הבנתו הסובייקטיבית ולפי דבריו - "כך לפחות הבנתי" (פרוט' בעמ' 3 שורה 29).

נוכח האמור, סבורני, כי הנתבע 2 התרשל בנהיגתו בכך, שנהג רכבו בניגוד להוראות דיני התעבורה כאשר סטה מנתיב נסיעה המורה על פנייה ימינה לנתיב נסיעה המורה על נסיעה ישר באופן המסכן ומפריע לרכב התובע שנסע בנתיב נסיעתו ואף הגדיל לעשות שעה שנהג כך בעיבורו של צומת.

הנתבע 2 התרשל בכך שנהג בניגוד להוראות סעיפים 40 ו- 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 הקובעות, כי לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון. בנוסף, נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש.

נוכח האמור, סבורני כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפיתחם של הנתבעים. עם זאת, נוכח מיקום הנזק ברכב הנתבעים בצידו האחורי שמאלי עולה, כי רכב הנתבעים הספיק לעבור כברת דרך וכמעט להשלים את השתלבותו בנתיב נסיעת רכב התובע ובנסיבות אלה סבורני כי יש להשית על התובע אשם תורם גבוה בשיעור של כ-30%.

6.הנתבעים אף חלקו על שיעור הנזקים הנטענים ואולם, מלבד טענות בעלמא לא הוכיחו כדבעי טענותיהם. התובע לעומת זאת תמך כתב התביעה בחוות דעת שמאי רכב מוסמך שבדק את רכבו מיד בסמוך לאחר קרות התאונה. חוות דעתו לא נסתרה. אף עיון בתמונות מוקדי הנזק של כלי הרכב המעורבים כפי שהוצגו לבית המשפט (אולם לא הוגשו לתיק נוכח היותן שמורות במכשיר טלפון סלולרי) תומכות בטענות התובע.

7.נוכח האמור, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 3,317 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.7.13 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, הנתבעים יישאו בהוצאות ההליך בסך 700 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 30 יום.

ניתן היום, י' אדר ב תשע"ד, 12 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: